כתובה

שטר הכתובה הינו הסכם חוזי לכל דבר ועניין במסגרתו בין היתר מתחייב הבעל בחיובים שונים כלפי האישה בתקופת נישואיהם ואף לאחריה בפקיעת הנישואים כתוצאה מגירושין או חלילה מוות.

בשטר הכתובה מציין הבעל את הסכום אותו מתחייב הוא כלפי האישה.

 

בגמרא מובא הרציונאל העומד מאחורי הכתובה אותה תיקנו חכמים : "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה". כלומר, הכתובה, במודע ושלא במודע, באה לחזק ולייצב את מוסד הנישואין וזאת בהינתן שהליך הגירושין כרוך בהשלכות ממוניות אזי בנה"ז ובמקרה זה הבעל יכלכל את צעדיו במשנה זהירות. כמובן שטעם נוסף לכתובה הינו לדאוג לרווחתה ולעתיד האישה לאחר גירושיה.

 

כמובן שלא בכל תביעת גירושין נפסק סכום הכתובה (או חלקו) לטובת האישה כאשר העילות המרכזיות בהם עשוי הבעל להיות מחוייב בסכום הכתובה הינן במקרה של אלימות או בגידה מוכחת מצידו.

 

מאחר והכתובה הינה חלק מענייני "הנישואין והגירושין", בהתאם לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953 הרי שהסמכות הייחודית לדון בכתובה נתונה לבית הדין הרבני.

 

בבואו לדון בתביעת כתובה בוחן ביה"ד את גובה הסכום הנקוב בכתובה ביחס ליכולתו הכלכלית של הבעל ביום החתונה כאשר במקרה בו ננקב בכתובה סכום לא ריאלי ומופרז, לדוגמא, 5,555,555 ₪, כי אז גם במקרה שהבעל יחוייב בכתובה אפשר שלא יחוייב הוא במלוא הסכום אלא בסכום מופחת בהתאם להערכה ולשיקול דעתו של בית הדין.

 

סוף דבר, למרות מחשבה של רבים כי הכתובה אינה ברת מימוש המלווה בתמיהה "מי משלם כתובה ?!" הרי שבשנים האחרונות אנו עדים למגמה אשר הולכת וצוברת תאוצה בדבר הגשת תביעות רבות לחיוב סכום הכתובה וכפועל יוצא חיוב בעלים רבים בסכום הכתובה (או חלקה) דבר אשר אסור לזלזל בו באשר מצריך הוא היערכות מוקדמת וניהול מקצועי של ההליך הדיוני.

 

 

אסף ביטון